משה (מויטק) זילברברג

מויטק זילברברג בן קאליש מנהיג ההתנגדות היהודית בצ'נסטוחובה

נערך על פי רשימה של ד"ר ערן זהר ונתונים מגב' הילה מרצ'ינקובסקה

משה (מויטק) זילברברג, מבניה של הקהילה היהודית בקאליש, עמד בראש הארגון היהודי הלוחם בגטו צ'נסטוחובה. ביוני 1943 קיפח את חייו במאבקו בצורר הנאצי. מויטק מצטרף לילידי קאליש נוספים, בהם יוסף קפלן מגטו ורשה, ויטקה קובנר מגטו וילנה ואחרים, שניצבו בחזית ההתנגדות לגרמנים. מויטק נולד בשנת 1913 למרים לבית קובר ולמיכאל דוד. בילדותו איבד את אביו שהוכה למוות בידי לאומנים פולנים וכעבור כעשרים שנה אימו נספתה בשואה. אחיו הצעיר, זרח זילברברג, נהרג במרד גטו ביאליסטוק. למויטק היו שתי אחיות מבוגרות ממנו, אסתר שעלתה לארץ ישראל ונפטרה בתל אביב ב- 1981 ורוז'קה שניספתה בשואה. משפחת זילברברג שניהלה אורח חיים דתי התגוררה ברחוב ברוברנה (Browarna) בקאליש. האב, מיכאל עסק במכירת תחרימים (ריקמה חרורה) ולאחר מותו נטל הפרנסה נפל על בני המשפחה כולל מויטק שביצע שליחויות. מויטק למד בבית ספר יסודי בלבד.

בשנת 1926 מויטק הצטרף לקן השומר הצעיר בקאליש והתבלט בכישוריו החברתיים. יוסף קפלן נהג ללון בבית משפחת זילברברג, ומויטק היה מקורב אליו. בשנים 1935-36 מויטק שירת בצבא פולין ועם השחרור עבד כסוכן מכירות של דודתו שהיתה בעלת מפעל ליצור ארנקים ותיקים בקאליש. באותן שנים מויטק הכיר את בת זוגו, באלה אברמוביץ', חברת השומר הצעיר מוויילון (Wieluń) והם נישאו. פרוץ מלחמת העולם השניה קטע את תכניות בני הזוג לעלות לארץ ישראל. מויטק גוייס לצבא פולין, לחם ונפל בשבי הגרמני. לאחר בריחתו מהשבי בשנת 1940 בני הזוג, אמו ואחותו חיו בגטו ורשה. לפי מידע חלקי בוורשה מויטק עסק בפעילות מחתרתית במסווה של שוטר יהודי ובשנת 1942 נמלט לצ'נסטוחובה בידעו שהמשטרה הגרמנית חיפשה אותו.

בצ'נסטוחובה מויטק עבד במפעל עבודת הכפיה, האסאג פלצרי Hasag Pelcery)), ששימש לייצור תחמושת והתגורר עם אשתו בגטו. באלה ניספתה במהלך חיסול גטו צ'נסטוחובה הגדול בספטמבר 1942 ומויטק התמקד יותר מבעבר בפעילות מחתרתית. עוד קודם לכן , בעזרת יוסף קפלן, מויטק חידש את הקשר עם תנועת השומר הצעיר שפעלה בגטו במסגרת מעין קיבוץ. היו קיבוצים גם של תנועות גורדוניה ודרור. על רקע גירוש יהודי צ'נסטוחובה והסביבה לטרבלינקה (40,000 יהודים נספו בין ספטמבר לאוקטובר 1942) הוקמה בדצמבר 1942 בגטו המוקטן שלוחה של הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) שהיתה כפופה להנהגה בוורשה והתבססה בעיקר על תנועות נוער ציוניות. מויטק, שהיה תחילה חבר מן המנין, מונה בתחילת 1943 למפקד הארגון היהודי הלוחם בגטו צ'נסטוחובה בזכות בגרותו, ניסיונו הצבאי, כישוריו הארגוניים ויכולת מנהיגות. לצידו כללה מפקדת הארגון נציגים מהשומר הצעיר, דרור, קבוצה 66 (שכללה צעירים בעלי נטיות שמאליות) והקומוניסטים. היתה גם קבוצה מחתרתית נפרדת של פועלי ציון שמאל והבונד בראשות ד"ר וולנברג.

מויטק היה ממונה על גיבוש התפיסה המבצעית של הארגון היהודי הלוחם בגטו צ'נסטוחובה - בניית כוח התנגדות שימומש רק כאשר הגרמנים יחסלו את הגטו הקטן ובנוסף על הכנת אזור מקלט לשרידי המחתרת היהודית בכפרים הסמוכים ליער קוניצפול (Koniecpol) מזרחית לצ'נסטוחובה. בפני מויטק וחבריו ניצבו אתגרים קשים מאוד: גטו זעיר (בשטח כ- 4.4 קילומטרים מרובעים התגוררו והסתתרו יותר מ- 4,000 יהודים) שנעדר מרחב פעולה והקשה על שמירת חשאיות. חברי הארגון היהודי הלוחם שהו בדירה שכונתה קיבוץ ומיקומה היה ידוע לכל. הארגון התבסס על כוח אדם צעיר חסר נסיון מבצעי והיה חסר משאבים ובמיוחד אמצעי לחימה. הממסד היהודי בגטו צ'נסטוחובה ומשטרת הסדר היהודי הסתייגו מפעילות הארגון וניסו להצר את צעדיו. אוכלוסיית הגטו היתה בחלקה הגדול עוינת.

מויטק הרבה לצאת מהגטו על מנת לדון עם נציגי המחתרת הפולנית הקומוניסטית (PPR) והסוציאליסטית (PPS) באספקת נשק ובקליטת חברי הארגון היהודי הלוחם בשורות הפרטיזנים ביער. הוא ביקר בכפרים באזור קוניצפול במטרה לארגן מקומות מסתור אצל איכרים פולנים. על רקע זה פעמים אחדות נחלץ ממעצר בידי הגרמנים. בימיו האחרונים שהה במפקדה התת-קרקעית הנסתרת של הארגון היהודי הלוחם בגטו הקטן. מויטק היה יוצא עם השליחים שיצאו מצ'נסטוחובה לגטו ורשה, וגם נפגש עם בכירים מהנהגת הארגון היהודי הלוחם בוורשה שהגיעו לצ'נסטוחובה כדי להעביר הנחיות ומידע. מויטק עסק בניהול היחסים המורכבים של המחתרת היהודית עם הממסד היהודי בגטו צ'נסטוחובה. המחתרת היהודית הסתייעה בגורמים ביודנרט ובמשטרה היהודית.

חרף המכשולים העצומים, מויטק וחבריו בנו במחצית הראשונה של שנת 1943 כוח התנגדות בן 100 - 150 פעילים, שחולקו לחוליות (כונו "חמישיות), אנשי המחתרת היו חמושים בחלקם באקדחים שנרכשו, וכן ברימוני יד בבקבוקי תבערה שיוצרו בתוך הגטו. הפעילים היו חדורי מוטיבציה אך בעלי יכולת מבצעית מוגבלת. הנהגת המחתרת גיבשה תוכנית מבצעית שאפתנית לפיה בעת שהגרמנים יחלו בחיסול הגטו הקטן, מרבית הפיעלים יחמקו דרך מנהרה, אשר מויטל הורה לחפור, אל מחוץ לגטו, ישתלטו על חדר משמר גרמני ששכן סמוך לכניסה של הגטו הקטן, יחרימו נשק ובעזרתו יפרצו לתוך הגטו, יתקפו את הגרמנים ויעזרו לתושבי הגטו להימלט. בתקופה שקדמה לחיסול הגטו הקטן גברה סמכותו של הארגון היהודי הלוחם בשטח הגטו. הוא העניש גורמים שלא סרו למרותו, וזכה לשיתוף פעולה מצד המשטרה היהודית. הארגון הצליח לשלוח ליערות זלוטי-פוטוק (Złoty Potok) עשרות פעילים, רובם נהרגו בלחימה נגד הגרמנים.

ב-25 ביוני 1943 הפתיעו הגרמנים את לוחמי המחתרת היהודית בגטו צ'נסטוחובה ופשטו על מקלטי מפקדת הארגון, כנראה בזכות מידע שקיבלו מיהודים ששיתפו עימם פעולה. מויטק שהה במפקדה יחד עם פעיל המחתרת, לוטק, הם לחמו וירו בגרמנים שפרצו. מויטל נהרג. לוטק הצליח להימלט. ביום ההוא, 25 ביוני 1943, הצליחו עשרות לוחמים לעבור במנהרה שברחוב גרנצרסקה 40 והגיעו אל מחוץ לגטו. רובם הצליחו להימלט אל היער מיעוטם שרדו. הלוחמים הנותרים המשיכו בהגנה על הגטו במשך יום נוסף. הגרמנים חיסלו פעילים בארגון היהודי הלוחם ששהו באזור. לאחר מלחמת העולם השניה הועברו עצמותיהם של מויטק וחבריו משטח הגטו הקטן לקבר אחים בבית הקברות היהודי בצ'נסטוחובה. תם סיפורה של ההתתנגדות היהודית המאורגנת בצ'נסטוחובה בהנהגת מויטק זילברברג. יצוין, כי בזכות התשתית שמויטק הכין מבעוד מועד ובעזרת כפריים פולנים, חסידי אומות העולם, ניצלו חייהם של למעלה מעשרה חברי מחתרת שהסתתרו בכפרים ליד קוניצפול.

הסיכום של ד"ר ערן זהר נערך בעזרת ספרו של שמואל מעיין, מויטק (גבעת חביבה, 1981 ); פליציה קראי, מחנה האסאג-אפאראטבאו (התאחדות יוצאי צ'נסטוחובה, 2006); יומנו של דב גבירצמן משנת 1944 (ארכיון לוחמי הגטאות, 01466) ומאמרו של אברהם זילברשטיין, "יומו האחרון של מויטק," ילקוט מורשת (מספר 21, אפריל 1981). תמונתו של מוייטק שייכת לארכיון בית לוחמי הגטאות.